פסק-דין בתיק ת"א 2133-08

                                                                 כנגד הנתבע 3

1.         התובעת מבקשת להרים את מסך ההתאגדות של חברה כנגד מי שלטענתה יסד את החברה, המשיך לפעול בה במסגרת מומחיותו אך הסתיר את היותו בעל המניות בפועל למרות שלא יכול היה להרשם ככזה בהיותו חייב מוגבל באמצעים.

רקע

2.         התובעת עוסקת בשווק אביזרי צנרת מים, משאבות דשן ומחשבי השקיה וקיימה עם הנתבעת 2 (להלן: "החברה") קשרי מסחר מאז הקמתה. במסגרת עסקים אלו נמכרה לנתבעת סחורה במהלך שנת 2007 בסכום של 443,895 ש"ח.

3.         החברה מסרה בידי התובעת סדרה של 19 שיקים בגין התמורה ולאחר ש- 3 שיקים בסך כולל של 50,049 ש"ח הוצגו ביום 30.7.07 לפרעון וחוללו לא הפקידה את יתרתם לאור הפרה צפויה.

בגין עסקה נוספת במהלך שנת 08 נותרה החברה חייבת סך של 50,487 ש"ח ויתרת חוב זו לא סולקה.

4.         לאחר שניתן ביום 11.3.08 צו פירוק כנגד החברה הגישה התובעת הוכחת חוב מחד ותביעה כנגד בעל המניות - הנתבע 1 שכנגדו ניתן פס"ד בהעדר הגנה. הואיל ולטענתה שימש הנתבע 3 הרוח החיה בהפעלת החברה, כשהוא עוסק בתחום מומחיותו בתחום תשתיות המים, יש לטענתה להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בחוב החברה כלפי התובעת.

5.         הנתבע טען להעדר יריבות בינו לבין התובעת הואיל ולא היה ואף אינו מנהל או בעל מניות בה, אינו בעל תפקיד בחברה, לא נטל בה חלק ברישומה או בניהולה השוטף אלא סייע מניסיונו לבנו לנהלה. בנוסף טען כי לא הוכחה כל התחייבות אישית של הנתבע והוא אף לא ערב מעולם לחובות החברה כלפי התובעת או כלפי כל נושה אחר.

טענות הצדדים

6.         לטענת התובעת הוכח כי הנתבע הוא "מקים חברות סדרתי" והוא שניהל את החברה בפועל תוך שהוא דואג כי בנו ובתו ירשמו כבעלי מניות בחברה בלא שהוא ירשם ככזה בשל המניעה האישית כחייב מוגבל באמצעים .הנתבע הודה למעשה בדרך הפעולה של הקמת חברות, הבאה לקריסתן והותרת נושיהן בפני שוקת שבורה.

יתר על כן נטען כי אין לקבל את גרסתו הבלתי מהימנה של הנתבע ולהכיר בעדויות התביעה על פיהן הוכח כי הנתבע נהג מנהג בעלים בחברה, ישב במשרד מפואר והמשיך לעסוק בשווק מול לקוחותיו הקודמים להקמת החברה.

7.         לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו יש לקבל את טענות הנתבע הואיל ולא הוכחה כל יריבות בינו לבין החברה וממילא לא הוכחה עילה להרמת מסך ההתאגדות גם אם היה בעל מניות בחברה, לא כל שכן משלא הוכח כי הנתבע חתם על מסמך כלשהו שיש בו לחייבו אישית כלפי התובעת. משכך, יש לטענתו לדחות את התביעה מה עוד שגרסת ההגנה הוכחה גם כן ועל פיה היה זה הנתבע 1 שניהל את החברה והתנהל מול התובעת בכל הנוגע לכריתת ההסכמים, ניהול המו"מ וביצוע הרכישה. עוד הוכח מנגד כי הנתבע 3 היה שרוי בתקופה קשה שמנעה ממנו תפקוד מיטיבי והביאה לאשפוזו בבי"ח לחולי נפש ועל כן לא ניתן לייחס לו כלל פעילות רלבנטית מול התובעת.

פעילותו של הנתבע עובר להקמת החברה

8.         לגרסת התובעת הוכח כי הנתבע יסד את חברת אליהו פלצי בע"מ (1988) שחוסלה בשנת                                    98 עת שהעביר את פעילותה והקים את חברת י. אליהו פלצ'י בע"מ.

מנהל התובעת העיד כי הנתבע עבד מול התובעת גם במסגרת חברת אליהו פלצ'י בע"מ וכי הוא הכיר בו למעשה כבעל דברו. הנתבע היה זה שפתח וסגר חברות אולם הוא שנותר בחזית העסקית מול התובעת.

כדבריו (בעמ' 9 ש' 22):

" ת: לא. לאלי פלצ'י, כמו החברה הזו, היו חברות בעבר, וכל פעם מאיזשהם סיבות הן נסגרו, פשטו רגל, אני לא יודע מה הסטטוס המשפטי כי מעולם לא בדקתי זאת.

ש: את חברת י. פלצ'י תבעת?